בס"ד
נשאלתי, על מש"כ הרב דוד נקי שליט"א באדם ששתה מרק עם אבקת מרק בשרי וכתב שאין צריך להמתין שש שעות לאכילת מאכל חלבי, האם יש לסמוך על דבריו להלכה ולמעשה?
תשובה: לענ"ד ודאי שאין לנהוג כך אלא יש להמתין שש שעות מהטעמים הבאים:
א. טעם כעיקר דאורייתא, היינו שטעם המאכל נחשב כמאכל עצמו מהתורה. (נ"מ ללקות עליו ודיני ספיקות)
ב. הבשר שבאבקה, אע"פ שהוא מיעוט הרי עביד לטעמא ולא בטיל, והאבקות שמוסיפים בתערובת אינן באות אלא לחזק את טעם הבשר, וא"כ מוכח שכל כוונת הנותן היא כדי ליתן טעם בתערובת,וכמו שאכתוב בפנים התשובה שאפילו כלשהו לא בטיל.
ג. פשיטא שיש הבדל ניכר בין מרק עוף פרווה לבשרי, וא"כ פשוט שהבשר שבתערובת האבקה הבשרית נותן טעם לשבח יותר מאשר נותנות האבקות האחרות שנמצאות גם באבקת פרווה.
ד. השו"ע פסק כרש"י ורמב"ם לחומרא וא"כ חוששים נמי לטעם הנמשך מהקיבה לפה וכפי שכתבנו לעיל, טעם כעיקר מהתורה, וודאי שנמשך טעם בשרי מהאבקה הבשרית.
פתח דברינו אציין שבבדיקה עם ת"ח חשוב מנותני הכשרות במפעל המייצר (ביקש לא לפרסם את שמו משום שהמפעל מאוד מקפיד על נתינת מידע פנימי), העיד הנ"ל לפנינו את דרך ההכנה והינה כך, לוקחים את כל שאריות העופות והבשר כגון עורות וכד' ושמים בחביות וממיסים אותם למצב נוזלי דחוס וטעמם מרוכז מאוד, את החביות מוכרים לחברות שמייצרות את האבקת מרק, ושם אמנם שמים כמות לא גדולה, אך הטעם מרוכז באופן כזה שאפילו מעט מהתרכיז בשר ששמים נותן טעם כמו כמות גדולה, ואע"פ שיש כמות של יותר משישים מהאבקות והתבלינים האחרים שבאבקת המרק, אך אין בהם כדי לבטל את התמצית בשר שבאבקה. עכת"ד ומה שהעיד לפנינו.
ולא כמו שכתב הרב דוד נקי שליט"א מזכה הרבים בעל הספרים החשובים בהלכה ובאגדה, יישר חיליה. והראו לי שכתב שם מסברות וראיות שהבין מתוכם שאין צריך להמתין שש שעות כלל, ואף הגדיל לכתוב שמותר לשפוך מהתערובת לחלב ישירות משום שאינו בשרי כלל.
ואחר המחילה אין דבריו וראיותיו נכונים כלל ואביאם כלשונו ובע"ה את תשובתם בצידם:
ז"ל "הנה ידוע שכמות מזערית מאוד של אבקת "עוף" בשרית ממש מעורבת בתוך האבקה כולה,וכמו שכתוב ברכיבים: 5.2% או .3.7% ואכן אם יאכל מהאבקה עצמה ממש, יש לנו מקום לדון אולי להחשיבו לבשרי, כיון שאין באבקה עצמה פי שישים כנגד העוף. אבל כשמערב את האבקה בכוס מים חמים, בודאי שיש פי שישים כנגד אבקת עוף הבשרית ממש, שהיא מעט מן המעט בכפית אבקת מרק".
וראייתו מדברי הרמ"א שכתב בזה"ל – "והרי כתב הרמ"א (סימן צט סעיף ו): כזית חלב שנפל למים ונתבטל בשישים, ואחר כך נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר, אף על פי שאין בבשר שישים נגד החלב [כלומר כנגד תערובת המים והחלב שנשפכו], שהרי נתבטל במים, וכל כיוצא בזה. ע"כ."
אך אחר המחילה, אין הנידון דומה לראיה, שהרי כמו שכתבתי לעיל, מדובר כאן במילתא דעבידא לטעמא שאפילו באלף לא בטיל כמבואר בסימן צח ס"ח.
וכתב הרמב"ם (פ"ב ערלה מ"י) וז"ל: "והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחם טוב, כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן, אינו כן, אלא כל דבר שמתבלין (יש מהדורות שכתבו: שמשביחין) בו התבשיל כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין, כולם נקראים תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדירתו ותבשילו". וכ"כ המאירי (ע"ז סו עמ' א) וכך מבואר מהתוס' (נידה נ עמ' א ד"ה כל) ובחידושי הר"ן (חולין ו עמ' א) ועוד ראשונים.
ומהירושלמי (פ"ק דערלה ה"ג) מוכח דדין מתבל שייך גם בדברים שאין טעמם חזק כ"כ, כגון צימוקים וענבים, ומאי דמסיק הירושלמי שם שכל האיסורים משערים אותם בבצל וקפלוט (שהם חריפים) היינו בדברים שאינם מתבלים וכמו שכתב שם בביאור הגר"א עיי"ש.
ולעניין דינא פסקו כדעת הרמב"ם, הפר"ח, והעה"ש, והגר"ז (או"ח סי' תקי"ג קונטרס אחרון אות ד) כתב שאף הט"ז מודה שאם כוונתו לתבל לא בטיל, עיי"ש. וכן העלה הרב המגיה בשולחן אברהם (עמ' קסח) ושכ"כ הרב בגדי שש. ועיין שם שהיוצא מדבריהם שכל האמור הוא אף שהתבלין רק משביח טעם האיסור, אך אם מורגש הטעם ממש, הוי טעם כעיקר דאורייתא ויש להחמיר אף בספיקו.
וכן מה שכתב לתלות בכך שהכמות מזערית – עיין מה שכתב הרב מנחת כהן (ח"ג פ"ג) שדעת רוב הראשונים שמחמץ ומתבל אוסרים בכל שהוא גם בתערובת מין בשאינו מינו, עיי"ש. ואע"ג שהש״ך (סקי״ט) מתיר לאכול חלב אחרי אכילת תבשיל פרווה שנתבשל בקדירה בשרית שלא הודחה יפה ונשאר בה מעט ממשות של בשר וכ״כ החכ״א (כלל מ׳ סי״ג) וכשיטת הב״ח (סוף סי׳ פ״ט). ונחלקו האחרונים אם מתיר גם באופן שאין ששים כנגד הממשות בשר, שהערוה״ש והיד יהודה (סק״ה) והיד אברהם הבינו בדעת הש״ך שמתיר גם באופן שאין ששים כנגד הבשר וכן נוטה הפת״ש סק״ז, אבל הבית לחם יהודה (סקט״ו) מפרש שההיתר רק באופן שיש שישים כנגד הבשר וכן משמע בפמ״ג (או״ח סי׳ קע״ג) אין דבריו ודברי כל הפוסקים אלא בדלא עבידא לטעמא ובדיעבד, אמנם בנידון דידן ששם בכוונה תחילה כדי להשביח, ודאי שיחמירו וכדלעיל בדעת הט"ז.
ונעבור לראייתו השנייה וז"ל: "וכיוצא בזה נשאל בשו"ת הרדב"ז (חלק ג סימן תרו) על מה שנהגו לתת אחד מחמישים חלב בהמה טהורה בתוך הסוכר כשמבשלים אותו, ואיך אוכלים אותו אחר כך עם בשר, והרי יש בו טעם חלב, כיון שהוא פחות משישים? תשובה: אין כאן בית מיחוש כלל, שהרי נותנים עם הסוכר כפליים מים, שאי אפשר לבשלו אם לא יתנו בו מים, והרי נתבטל במים ובסוכר. ואין בזה ביטול איסור לכתחילה, כיון שבשעה שמבטלו הוא היתר חלב עם סוכר, ואין האיסור בא אלא בשעה שאוכלו עם הבשר, ואז כבר הוא מבוטל. עיי"ש. ולפי זה כל שכן שהשותה את אבקת המרק,שכיון שאינו נעשה בשרי, הרי ברור שאינו צריך להמתין שש שעות, ורשאי לאכול ולשתות מיד מוצרי חלב".
ואף כאן במחילה לא דייק מר בתשובת הרדב"ז, ואביא שני ציטוטים מדבריו של הרדב"ז מתוך התשובה הנ"ל שמדברים בעד עצמם שכתב שם בזה"ל: "ועוד אני אומר שאפילו לא היה בו מים היה מותר כיון שעל ידי האור הולך החלב ונשאר הסוכר…..והרי נתבטל ע"י בישול" וראיית הרדב"ז מהרמב"ם עיי'ש.ועוד כתב הרדב"ז וז"ל: "ואני מעולם לא ראיתי טעם חלב בסוכר כי הדבר ברור כי כמו שהאש שואב את המים כן שואב את החלב שהוא צלול כמים ונשאר הסוכר קשה כאבן ואם נשאר מן החלב איזה דבר הרי הוא יוצא עם הדבש, אבל בסוכר לא נשאר כלום" עכת"ד. והנה תחזינה עינינו מישרים היוצא מדברי הרדב"ז שבמידה והחלב היה נותן טעם בסוכר, היה אוסר לאוכלו עם בשר. והדברים פשוטים לכל רואה ונפל עזור וכשל עוזר.
וכן מה שרצה להביא ראיה ממה שכתב מרן מלכא הגרע"י זצוק"ל (חזו"ע ארבע תעניות עמ' קעד) להקל לאכול אבקת מרק בשרי בתשעת הימים ולכן אין בה דין בשר, במחילה אבל אף כאן לא דק,שהרי לשון מרן שם "נראה לי שיש להקל בה בימים אלו, כי הבו דלא להוסיף עלה" ולשון זו מורה שדיינו להחמיר לא לאכול תבשיל בשרי בתשעת הימים, אך אבקת מרק בשרי אין צורך להחמיר כולי האי, ומהיכי תיתי לומר שאין בה דין המתנת שש שעות, ואם מרן זצוק"ל היה סובר שאין בה דין בשר כלל כמו שכתב הרב נקי בזה"ל: "שניתן אפילו לשופכו לחלב", לא היה משמיט מרן מסקנא זו, וודאי היה כותב בהדיא דאין במרק דין בשר כלל.
וכן ראיתי שכתב להקל ידיד נפשי הרה"ג הרב אליהו פנחסי שליט"א, ובמחילה לא דק שפיר והביא ראיה מהרמ"א שיש ביטול למילתא דעבידא לטעמא אם האיסור לא מחמת עצמו, אך גם כאן אין בכדי להתיר, משום שדברי הרמ"א (בסי' קב ס"ד) חוזרים על דין דבר שיש לו מתירים, וחלקו עליו שם גדולי האחרונים (הב"ח, הט"ז, הש"ך והפר"ח) שמיירי בחתיכה הראויה להתכבד. (עיי"ש) ומה שכתב הרמ"א (סי' צח ס"ח) ז"ל: "מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמם אינן בטלין" – אתי לאפוקי בכגון דם אסור הבלוע במלח, שאע"פ שיש טעם מלח בקדירה כיון שיש שישים כנגד הדם ובטל טעמו של הדם לא חיישינן לטעם המלח וכמבואר בטור ובהגהות שערי דורא ובש"ד (סי' סט) וברמ"א (סי' קה סי"ד). ואיברא שבמידה ונתן את התבלינים לחזק את טעם האיסור או טעם הבשר,וכוונתו להשביח המאכל ע"י טעמם, פשוט הדבר שאסור.
ויש עוד להאריך בראיות ולדון מצד תבלין שנדוכו במדוכה של בשר כמבואר בשו"ע (סי' צו ס"ג) ושם מחמיר אף בבלוע בן יומו לאסור, וכאן מדובר בשיש ממשות בשר בכל טחינה וטחינה (וודאי היפך מש"כ הגר"ד נקי שניתן לשפוך ישירות לחלב) וכן יש לחקור מצד זו"ז גורם, אך הזמן קצר ומלאכתהציבור עלינו כאן בעיר אילת יב"א. והעיקר היוצא לדינא מכל האמור שהשותה מרק עם אבקת מרק בשרי, עליו להמתין שש שעות עד לאכילת חלב.
ואסיים במילתא אחרינא למיגדר מילתא במה שקיבלתי מרבותי חכם שלום כהן זצוק"ל הגר"ר אלבז שליט"א והגר"י שכנזי שליט"א שאע"פ שמחד גיסא חדי (שמח) למרבה ריבוי התורה ולומדיה, אכשור דרא, אך מתחילים לראות רוח מזרחית שנושבת ומסוכנת של אלו המחפשים להתגדר ולפסוק הלכות וחידושים אשר לא ראינו ולא שמענו למי מגדולי הדור שפתח גדרות ופסק בדברים מתמיהים כדוגמת אכילת חיטה שהושמה בשקית קוקי'ס ולהתחיל להורות לרבים שמותר לאוכלה עם חלב, אוי לאוזניים שכך שומעות, וגם אם על צד הפלפול יש מה לדון בבית המדרש בבחינת שב שמעתתא או לכל הפחות הלכה ואין מורים כן, אך לקום ולהורות כך ללא התייעצות עם גדולי הדור, וברוך ה' לא אלמן ישראל, וזכינו לחכמים בעלי שימוש ששימשו כל הצורך את גדולי הדור הקודם ובראשם בניו של מרן מלכא הגרע"י זצוק"ל, ואיך לא חוששים ויראים לחורבן שיכול לצאת מהוראותם, האם העיקר לעשות שמות בארץ ח"ו ולמצוא מקום להתגדר?!, וכבר שמענו לרבותינו צווחים ככרוכיא על זאת והגדיל הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א וזעק על המורים הוראות כעין אלו ונתן דוגמא של החיטה בחמין הנ"ל, ומתוך דם ליבו אמר "גם אם תשימו בעשרים שקיות זה בשרי וצריך להמתין שש שעות" והמשיך "תפסיקו לחפש דברים מוזרים, מה בכלל שואלים שאלות כאלו?!"
ובשלמא אם השואל, היה שואל בהצנע במקרה שקרה הלכה למעשה, כגון שכבר אכל באופן כזה רק את החיטה, מה דינו לגבי שש שעות, ועונים לו עניינית בהסתמך על תשובת הרשב"א (בעניין הביציםוהצבע ודו"ק ואכמ"ל) וגם בזה היה צריך את עין הבדולח של חכמי ישראל, כי ראינו לכמה הלכות אצל חז"ל שאף שהתירו לתלמידי חכמים דברים מסוימים, אסרו את אותם הדברים לעמי ארצות מחשש הקלקול שעלול לצאת.
ויה"ר שיכנסו הדברים ללב מבין, והרחמן יצילנו מכל מכשול וטעות ויאיר עינינו בתורתו אמן ואמן.
והנני לברך לרבנים הגאונים שליט"א שיפוצו מעיינותיהם חוצה וימשיכו לזכות את הרבים.
בהערכה רבה
רב מחלקת הכשרות בעיר אילת
הצב"י אברהם חנו